למרות בג"ץ: חוק התכנון והבנייה אושר בממשלה

חרף הביקורת של שופטי העליון על הבהילות שבה קודמה, אישרו כל השרים פרט לארדן את הרפורמה שתביא לשינוי מרחיק לכת בהליכי התכנון בישראל

פורסם בהארץ ב-15.3.2010.

הממשלה אישרה אתמול את הצעת חוק התכנון והבנייה, שתחולל שינויים מרחיקי לכת במערכת התכנון הקיימת. ההצעה, שזכתה לכינוי "חוק המרפסות", תועבר עתה לדיון בכנסת, והממשלה מעוניינת שהיא תאושר בקריאה ראשונה כבר בשבועות הקרובים. השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, היה השר היחידי שהתנגד לאישור הצעת החוק. גורמי תכנון וארגוני סביבה טענו שהצעת החוק שאושרה אתמול גרועה יותר מגרסאות קודמות, מאחר שהיא נותנת שליטה גדולה עוד יותר לגורמי פיתוח על חשבון אינטרסים ציבוריים ושיקולים של שמירת טבע.

על פי גרסת משרד ראש הממשלה, הצעת החוק שאושרה מאפשרת לקצר הליכי תכנון ובנייה וליצור מלאי גדול של תוכניות מאושרות – מה שיוביל להוזלת מחירי הדיור. היא גם מאפשרת, לדברי המצדדים בה, מידה גדולה יותר של ודאות ליזמים המקדמים תוכניות בנייה. החוק יאפשר גם לקבל בנוחות וביעילות אישורי בנייה. עוד נטען שהחוק החדש מאפשר שילוב יעיל וטוב יותר של גורמים מקצועיים, ובהם גורמים מהשוק הפרטי, וכי הדבר יגביר את המקצועיות והאיכות של ההליך התכנוני.

השר ארדן ביטא בהתנגדותו לחוק כמה מהחששות העיקריים של הארגונים הירוקים ושל "המטה לתכנון אחראי", שהוקם ביוזמת ארגונים חברתיים וגורמי תכנון. הוא ציין שלנציגי משרדי הממשלה העוסקים בפיתוח יהיה רוב בוועדות התכנון, וכדוגמה הזכיר את העובדה שלראשונה, לא יהיה נציג של רשות הטבע והגנים במוסדות אלה. עוד הדגיש את העובדה שהחוק מטיל מגבלות קשות על יכולת משרדו לפקח ולעקוב אחר ביצוע של בדיקות השפעה על הסביבה, לפני אישור תוכניות בנייה. "יש ברפורמה של התכנון והבנייה העדפה מוקצנת של אינטרס הפיתוח על אינטרס השימור", אמר ארדן לאחר הישיבה, שבה קוצצה במידה ניכרת השפעת משרדו באחד מתחומי פעילותו המרכזיים.

הארגונים הסביבתיים חוששים, בין השאר, מיישום העיקרון של "תוכנית אחת בוועדה אחת", אחד מהקווים המנחים של החוק החדש, שעל פיו רק ועדת תכנון ובנייה אחת תדון בכל תוכנית – מה שיקשה על האפשרות לבחון תוכניות כאלה מחדש. "בשבוע שעבר ביטלה ועדת תכנון ארצית תוכנית להקמת תחנת דלק באזור ים המלח – שהיתה גורמת נזק קשה לנוף באזור, ואושרה על ידי ועדת תכנון מקומית", ציין עו"ד אלי בן ארי מעמותת "אדם טבע ודין", "במצב של החוק החדש, התוכנית הזאת כבר היתה זוכה לאישור".

גם במשרד הבריאות מודאגים מהרפורמה

גם גורמים במשרד הבריאות הביעו חשש שהחוק החדש לא יאפשר לנציגי המשרד להיות מעורבים בהליך אישור תוכניות בנייה, והדבר עשוי להוביל לאישורן של תוכניות שיגרמו סיכונים ממשיים לבריאות הציבור. חשש נוסף של הגורמים הסביבתיים הוא מקיום ועדות מיוחדות, שאמורות לקדם במסלול נפרד ומזורז תוכניות בנייה למגורים ותשתיות.

אישור החוק על ידי הממשלה התאפשר לאחר שבג"ץ דחה ביום שישי את עתירת הארגונים הסביבתיים נגד קוצר הזמן שהקצתה הממשלה להגשת התנגדויות לחוק. בית המשפט הסתפק בהחלטת ועדת שרים לחקיקה, שלפיה היא תדון בחוק בעוד חודש ואז תתייחס להתנגדויות נוספות לו. זאת, למרות שלפני עשרה ימים נענה בג"ץ לעתירת מתנגדי הרפורמה והוציא צו ארעי שאסר על הממשלה לקיים דיון בחוק עד להכרעת בג"ץ בנושא.

מהמטה לתכנון אחראי נמסר: "הממשלה שוב עוקפת את כללי המנהל התקין. במקום לנהל דיון מקצועי ומקיף, נחפז רה"מ להעלות את החוק לקריאה ראשונה. אנו מקווים שחברי הכנסת יגלו יותר אחריות לאומית ויעצרו את הריצה המטורפת לאישור הרפורמה".

המסמר של ג'וחא

פורסם בהארץ ב-15.3.2010 (תומר לב).

האגדה מספרת על ג'וחא, שקנה מסמר בקיר ביתם של השכנים. בתירוץ של בעלות על המסמר בנה ג'וחא על המסמר מדף, אחר כך כוננית, ארון, ולבסוף השתלט על הבית כולו. "המסמר של ג'וחא" הוא משל הולם לרפורמה הדרמטית בחוקי התכנון והבנייה בישראל שאושרה בממשלה אתמול ותועבר עתה לדיון בכנסת. את החוק מקדם ראש הממשלה, המסביר לציבור כי יש צורך ברפורמה כדי שסוף סוף יהיה אפשר "לסגור מרפסת" או "לקבל רשיון בנייה בזמן סביר". אבל על המסמר הקטן הזה הוא מעמיס מפלצת בת 585 סעיפי חוק ו-350 עמודים סבוכים.

כיצד צמח המסמר לממדי ענק כאלה? והאומנם נועד כל זה רק למען סגירת מרפסת וייעול הרישוי? מי ששמע את דברי ראש מינהל התכנון לשעבר דינה רצ'בסקי הבין, שעניין המרפסת אינו אלא מסך עשן לסיפור אחר לגמרי, עצום ממדים, שמשמעויותיו הולכות ומסתעפות מיום ליום.

רצ'בסקי סיפרה, כי עם כניסת בנימין נתניהו לתפקידו זימנו אותה אנשיו ושאלו איך אפשר לפתוח את צוואר הבקבוק בתחום הבינוי בישראל. היא הסבירה להם, שמאז קום המדינה לא נוספו תקנים במערכת, ולכן היא בקריסה. רצ'בסקי יעצה להוסיף תקנים, לחזק את ועדות התכנון ולהכניס סטנדרטים משופרים למערכת הקיימת. זה לא מספיק גרנדיוזי, אמרו אנשי נתניהו, אם נבוא עם זה לראש הממשלה הוא יזרוק אותנו מהחלון.

מהסיפור המטריד הזה מסתבר, שראש הממשלה לא ממש רוצה לפתור את "בעיית המרפסת" ומחדלי הרישוי, אלא עושה במצוקות האזרח מניפולציה מתוחכמת. יעדיו ברפורמה שאפתניים בהרבה: הוא רוצה "מפץ גדול", שירסק את מערכת התכנון המרכזית של המדינה. על חורבות המערכת הישנה תאכוף הרפורמה שלו חוקי משחק חדשים, שבמסגרתם יפעלו הפוליטיקאים והיזמים במשק מואץ וחסר חסמים: הלאה תושבים נודניקים, הצדה מומחים טורדניים, החוצה ארגוני החברה והסביבה.

במלים אחרות, לא ברפורמה בתכנון ובנייה עסקינן, אלא בהרחקת כל מי שמפריע לנתניהו ליישם במשק את חזון ה"משילות" שלו. באמתלה של פתיחת החסמים והזנקת המשק גורר נתניהו את הציבור למציאות מפחידה, שבה ועדות מיוחדות מקימות בהליך מזורז שכונות ענק, אזורי תעשייה מזהמים ומתקני תשתית אדירים שישנו כליל את סביבת חיינו. האזרח לא יוכל להתנגד באמת, בוועדות יהיה רוב אוטומטי לנציגי הממשלה, וזכות הערר תצומצם. בריאות הציבור לא תעניין איש, ותסקירי הסביבה יעברו מהמשרד להגנת הסביבה לאישור יועצים פרטיים.

נתניהו מעוניין בחזון הזה מטעמי אידיאולוגיה. אך שתי שותפותיו לרפורמה עושות זאת מתוך אינטרס טהור. הראשונה היא התאחדות הקבלנים. היא שטבעה את סיסמת הרפורמה: "תוכנית אחת – ועדה אחת". השותפה השנייה והמרוויחה הגדולה מהרפורמה היא ש"ס. הרפורמה מעניקה לה את "המפתחות של המדינה" על מגש של כסף: לא די לש"ס שהיא כבר שולטת במשרד הפנים (זרוע התכנון של המדינה), במשרד השיכון (זרוע הביצוע של המדינה) ובמינהל מקרקעי ישראל (בנק הקרקעות של המדינה) – כעת היא תקבל גם את השליטה במעוז האחרון שמנע ממנה לעשות בנדל"ן הציבורי כרצונה: ועדות התכנון של המדינה.

הרפורמה תאפשר לשר הפנים למנות ולפסול את חברי ועדות התכנון המרכזיות. הוא גם יוכל להגדיר כל שטח במדינה כ"מרחב תכנון מיוחד", להקים בהליכים מזורזים עיר חדשה, להצמיד שכונות ענק ליישובים קיימים ולהצמיח מתקני תשתית מניבי רווחים.

הבסיס להישגים הללו הונח עוד בהסכמים הקואליציוניים בין ש"ס לנתניהו, שם הובטחו לה במפורש כל "תיקי הנדל"ן", ושם גם מתוארת בפרוטרוט הפרטת קרקעות המינהל. מה לש"ס ולהפרטת קרקע? הייתכן שזאת הסיבה לכך שהעדיפה את נתניהו על ציפי לבני? זאת רק ספקולציה. ובחזרה למרפסת: נתניהו מציג את הרפורמה כמהלך הכרחי, שיציל את ישראל מהידרדרות ל"עולם השלישי". עיון מדוקדק בסעיפיה מוכיח את ההיפך דווקא: זו תהיה האוטוסטרדה שתוביל אותנו ישירות לשם, והיא תעשה זאת כפי שנתניהו אוהב – במהירות וביעילות.

עושים עוול למערכת התכנון. ניר פפאי

פורסם ב דה מרקר.1.12.2009.

הרפורמה בתכנון, המקודמת בימים אלו במהירות שיא, נתפסת בטעות בשיח הציבורי כעניין בירוקראטי. אולם מדובר במהלך דרמטי בעל השלכות מרחיקות לכת על החיים של כולנו.

במטרה לקדם את הרפורמה, מתנהל היום מסע תקשורתי,מתוכנן ומתוזמר היטב, שכל מטרתו דה-לגיטימציה של מערכת התכנון. הדבר בא לידי ביטוי בשורה של התבטאויות של ראש הממשלה ושרים בכירים ביחס למערכת התכנון. ההתבטאויות המגמתיות כורכות יחדיו את תהליכי התכנון, אשר כה קריטיים בעיצוב דמותה של הארץ, לתהליכי הרישוי (שלב מתן ההיתרים לאחר שהתכנון הסתיים) האחראים לעיכובים רבים ומיותרים. אולם, בחינת הטענות אחת לאחת מלמדת כי לטובת הרפורמה, לא צריך לבלבל את הציבור עם העובדות:

"לוקח שנים לקבל אישור לסגירת מרפסת…" –  "סגירת מרפסת" איננה קשורה להליכי התכנון אלא להליכי רישוי שבהם נדרשת אכן רפורמה נרחבת. ועדת זיילר, שנדרשה לבחינת הנושא, המליצה להפריד בין הליכי התכנון המרחבי לבין הליכי רישוי הבניה, הן מבחינה הוראות החוק והן מבחינת הגורמים המטפלים. הניסיון לכרוך את התכנון ברישוי, מכיוון שמרבית הציבור אינו מבדיל בין השניים, עושה עוול קשה למערכת התכנון.

"התכנון מעכב את הפיתוח של המדינה…" – טענה זו נשמעת חדשות לבקרים ע"י גורמים ממשלתיים אך בדיקת העובדות מלמדת שדווקא הממשלה,היא אחת המעכבים המשמעותיים ביותר ליישום וביצוע של תוכניות. מנתונים שפורסמו  לאחרונה ע"י מנהל התכנון במשרד הפנים עולה כי קיים כיום מלאי תכנוני של למעלה מ-200 אלף יחידות דיור מאושרות לבנייה, 182 ק"מ של מסילות ברזל, 180 ק"מ של צנרת גז ועוד. צבר פרויקטים הנאמד בהיקף של כ-400 מיליארד שקל זמין לביצוע! פרויקטי פיתוח אלה כבר עברו את הליך התכנון וכעת מחכים ליישום.

"אי אפשר לבנות פה בתים, מפעלים ובתי מלון. זה פשוט בלתי אפשרי, זה תהליך נורא. ישראל במקום ה-160 בעולם…" – גם טענה זו מנסה לכרוך את התכנון במחדלי הרישוי. דו"ח הבנק העולמי doing business אשר בודק תחרותיות כלכלות בעולם מצא כי ישראל במקום ה-120 (מתוך 178) בתחום רישוי הבניה ו-152 בתחום רישום הנכס. אכן מצבנו גרוע בתחום הרישוי אך דוח זה כלל לא מתייחס לתחום התכנון, אותו המדינה מבקשת לעקר

"מחירי הדיור עולים בגלל העיכובים מערכת התכנון…" – גם את העלייה במחירי הדיור נוח להעמיס על הכתפיים הצרות של מערכת התכנון, אך דו"ח שפורסם לאחרונה ע"י מחלקת המחקר בכנסת קובע כי הבעיה נמצאת במקום אחר לגמרי. הדוח קובע כי חוסר במדיניות ממשלתית כוללת לשיכוך התנודתיות במחירי הדיור הוא זה שהוביל לעליית המחירים החדה.. נוסף על כך מסביר הדו"ח כי המחירים הגבוהים נובעים מעלייה בביקוש לדירות יוקרתיות ולדירות להשקעה, בצד המשבר העולמי שפגע בקבלנים והוביל לנפילה בהיצע. כמו-כן טוען הדו"ח כי הנסיקה בביקוש לרכישת דירות היא תוצאה של הירידה החדה בשיעור הריבית על משכנתאות, הגדלת כוח הקנייה של הציבור וגידול באוכלוסיית ישראל. גם במקרה זה מסתבר שלא ניתן לתלות את האשם המרכזי במערכת התכנון.

במדינה צפופה כישראל, שמשאב הקרקע המצומצם שלה הולך ואוזל, התכנון קריטי להתפתחות החברה בארץ, לצמצום פערים ולשמירה על הנוף, המורשת והסביבה למען הדורות הבאים. על כן יש הכרח להפריד בין הצורך ברפורמה נרחבת בכל הקשור לתהליכי הרישוי לבין הצורך לחזק ולשפר את מערכת התכנון. בנושא כה קריטי לאיכות החיים שלנו פה בישראל, בואו לפחות ניצמד לעובדות.

*הכותב הוא מנהל אגף שימור סביבה וטבע ומתכנן סביבתי, החברה להגנת הטבע